<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ג'</h1>
<h2>דף פט:</h2>
גיד הנשה נוהג בבהמה ובחיה בין בירך של ימין בין בירך של שמאל אבל אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף עגול וזהו עובי הנקרא פולף שסביבות עצם הקולית.
נאמנים הטבחים לומ' נטלנו ג"ה ושומנו של גיד הנשה.
<h2>דף צא.</h2>
שני גידים הם א' חיצון והוא הקצר וא' פנימי והוא הארוך הפנימי הוא סמוך לעצם קולית והוא גידין שמושכין על הכף ואסור מה"ת וחיצון הוא מובלע בתוך הכף והוא הסמוך לבשר ואיסורו מדרבנן וקנוקנות שלו ג"כ אסורין מדרבנן וגם בשומנו ישראל קדושים נהגו בו איסור.
<h2>דף צב:</h2>
אית ליה לעוף ועגול לבהמה ולא עגול אזלינן לחומרא מספק דמספקא לרבנן אי בתר עגול אזלינן או בתר מינו אזלינן.
ג"ה אינו נוהג בשליל ויש מחמירי' בשליל אפי' לא הפריס ע"ג קרקע ואוסרין בו החלב והדם וכן נהגו במקצת מקומות.
ג"ה מחטט אחריו בכל מקום שהוא נבלע ונשרש בבשר וחותך כל שומנו מעיקרו שכל שרשיו וכל חוטי שומנו אסור וחיוב חטיטה זאת אינה אלא משום שנהגו בו איסור ואפי' בחיה שחלבה מותר אוסרין בה שומנו של גיד דמשום החוטין שבו שנראין כשרשי הגיד אסרוהו.
שני גידים הם א' חיצון והוא הקצר וא' פנימי והוא הארוך הפנימי הוא סמוך לעצם קולית והוא גידין שמושכין על הכף ואסור מה"ת וחיצון הוא מובלע בתוך הכף והוא הסמוך לבשר ואיסורו מדרבנן וקנוקנות שלו ג"כ אסורין מדרבנן וגם בשומנו ישראל קדושים נהגו בו איסור.
<h2>דף צג:</h2>
ג"ה ושומנו מותר ליתנו לגוי ואפי' לדברי האומר שבכל מקום שנזכר איסור אכילה אסור הנאה במשמע אפ"ה שרי בגיד דהא אין בגידין בנ"ט ואי משום קנוקנות ושומן שבגיד משרא שרי ואפי' מדרבנן אלא ישראל קדושים נהגו בהם איסור ודים לאסרם באכילה ומיהו הקנוקנות ושומן שבגיד הואיל ויש בהם טעם אוסרין הן תערובתן בפליטתן.
שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכו ובלבד שתהא שלימה אבל חתוכה אסור שמא יבא אחר לקנותה מן הגוי ויחשוב שנטל ממנו ג"ה ועוד אסור מפני שגונב דעת דסבור הוא דלכבודו נתנה לו והוא לא נתנה אלא מפני שאינה ראויה לו כ"כ הגאונים והבין בעל המפורש מדבר זה דירך חתוכה א"א לחטט בה אחר הגיד וזה אינו אלא דברי הגאון הם לומ' שהוא אינו רוצה לטרוח אחר חטיטת הגיד או שאינו בקי לחטט אחריו ולעקרו.
<h2>דף צה.</h2>
בשר שאינו חתום כיון שנתעלם מן העין אסור שמא עורב או שרץ החליפו בנבלה והיכא שנמצאת תלויה אין דרך העופות לעשות כן ומותרת זהו דעת הגאון ר"י ויש מקילין בבשר שנתעלם מן העין והרז"ה מהם וכבר פשט ההתר ללכת בנמצא אחר הרוב כמו שאמ' גבי תשע חנויות וכן הרש"י פסק [ע"ב] דסמכי אמתני' דנמצא בגבולין ודלא כרב דאסר בהעלמה, בסימן או בטביעות עינא מותר כל בשר לדברי הכל ואפי' שנתעלם מן העין.
תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה ולקח מא' מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור והולכין בספיקא להחמיר משום דאשכחן קבוע כמחצה על מחצה, ועוד שהיה לו לדקדק יפה מאיזה מהן לקח הואיל והאיסור ניכר וידוע ובנמצא שאין הספק נולד לו בחנויות הולך אחר הרוב ולמאן דחייש לעורב מתרץ הכא בנמצא ביד גוי, לקח עכבר או כלב או גוי מן החנויות אם כשלקח נולד הספק אסור ואם לא נראה עד אחר שלקח מותר, הקשה בס' התרומה (רלא) [למה] אמרו דבנמצא הולכין אחר הרוב ולא אסרו משום גזירה דשמא יקח מן הקבוע כמו שאסרו בספק הטריפה שנתערבה באחרות לפזרן שמא יקח מן הקבוע וי"א דהכא שהאיסור ניכר ומקומו ידוע אין לחוש שיקח ממנו.
ולרשב"א אע"פ שהחתיכות אינן ראויות להתכבד שנתערבו באחרות בטלות ברוב ראוי להחמיר ולאסור אם נתערבו במקולין אע"פ שאין מקומם ידוע מפני שקרוב הדבר לטעות וליקח אפי' מן החשובות ע"כ אבל מקום שנשתמש בדבר אסור ובדבר מותר ואחר נסתפק במה ששם אי אסור אי מותר הולכין בתר בתרא אע"פ שרוב תשמישו היה באיסור כדאי' בפסחים [ז' ע"א] גבי פת שעפשה ואם אינו יודע איזה מהן בסוף הולכין אחר הרוב וכן אם נשתמש בה צבורין צבורין רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואם אין שם רוב הולכין אחר הקרוב.
<h2>דף צה:</h2>
השולח לחבירו ירך חטוטה מגיד אין בה משום נתעלם מן העין אם שלחה לביתו ע"י גוי שזאת החטיטה הוי סימן ואין לחוש שמא גוי חתכה דחתוכה דגוי מידע ידיע אבל שחיטה לא הויא סימן.
הלוקח בשר במקולין ומסרו לשלוחו גוי בלא חותם להוליכו לביתו ואין לו בה טביעות עינא והודיעו שהוא מפליג אם מפליג לענין שאפשר לו לעשות כאן אותו ענין מתירא הגוי ואומר השתא מדכר לבשריה ואתי הודיעו שהוא מפליג לענין שא"א לעשותו כאן אם יהודים אחרים נמצאים שם יש להתיר בדיעבד מטעם דמתירא הוא שמא יראו אותו יהודים ויתפש כגנב ובמה שאין הגוי מרויח כלום אין לחוש שמא יחליף.
<h2>דף צו.</h2>
האוכל מגיד הנשה כזית לוקה אכלו כולו ואין בו כזית חייב מלקות לפי שהוא בריה.
<h2>דף צו:</h2>
ירך שנצלה בה ג"ה נוטל את מקומו ואוכל ואפי' נצלה בשמנונית וכן ירך עם הגיד והשומן שנמלח כשיעור המכשירו לקדרה הוי כרותח דצלי וסגי ליה בנטילת מקום כמו בצלי וי"א שאין מליח כרותח אלא מליח שאינו נאכל כלל מחמת מלחו כגון דבעי ליה לאורחא אבל לא מליח דקדירה וזה יתבאר עוד בנ"ה מדרך ה' בס"ד וראיה שכל אלו מאומצא דאסמיק [צ"ג ע"ב] דלא בעי חתוכה לגבי האור ולמליחה בעי חתוכה וכן בכבד הסכימו הגאו' שלא לאכלו בקדירה אפי' בחתיכה ומליחה ובצלי מותר.
<h2>דף קיב.</h2>
ירך שנצלה בה ג"ה נוטל את מקומו ואוכל ואפי' נצלה בשמנונית וכן ירך עם הגיד והשומן שנמלח כשיעור המכשירו לקדרה הוי כרותח דצלי וסגי ליה בנטילת מקום כמו בצלי וי"א שאין מליח כרותח אלא מליח שאינו נאכל כלל מחמת מלחו כגון דבעי ליה לאורחא אבל לא מליח דקדירה וזה יתבאר עוד בנ"ה מדרך ה' בס"ד וראיה שכל אלו מאומצא דאסמיק [צ"ג ע"ב] דלא בעי חתוכה לגבי האור ולמליחה בעי חתוכה וכן בכבד הסכימו הגאו' שלא לאכלו בקדירה אפי' בחתיכה ומליחה ובצלי מותר.
